יש לי חלום… כבר שנים אני מפנטזת לי על מקום חדש בו אשב בחפץ לב מקום מחייה שאהיה חפצה בו, כמו ב"דירה להשכיר", מקום שיהיה בחיר לבי, שהשכנים יהיו טובים בעיניי, השכנים שהם הנוף, ההרים, השמים, כזה שיתמוך בתדר המעודן שלי

בוקר זה תמיד קפה, קפה שמסדר את הראש. קפה שהוא טקס מעבר בין תדר שינה לתדר ערות. הבוקר הקפה הגיע עם שתי כפיות השראה. השראה לקפיצה פנימה להתבוננות ולתירגול רוחני של "לט-גו"  – שמיטה משליטה. כמו שכבר הבנתי מזמן אצלי, השראה יכולה

שנהיה לראש וגם ללב שתתחדש עלינו אחת כזאת – טובה טובה, יפה יפה שנה בה נוכל – לבטא ולהתבטא לחבר ולהתחבר לשרבט לחפש לגלות להבין לקשקש למשמש לממש להפנים לצייר לברבר לקטר להשלים להגג להתמוגג לשחק לחבק קצת להגזים והרבה

אני אוהבת מחברות מאז ומתמיד. אוהבת לא מחבבת, אוהבת ממש. לקרוא למחברת "מכשיר כתיבה" זה כינוי גנאי מבחינתי, כזה שלא עושה איתה חסד ראוי, מעליב ממש. כי מחברת היא לא רק עניין תועלתי יבש שממלא צורך פשוט, אלא עניין רגשי מורכב עם הרבה