החודש הכנסתי את עצמי למשטר אימונים חדש.
כיוצרת חשוב לי תמיד להתאמן ולשמור על כושר יצירתי. למרות שאני יוצרת באופן קבוע חשוב לי לעשות מדי פעם משהו אחר ממה שאני רגילה אליו, לאתגר את אזורי הנוחות שלי כדי ללמוד שפות חדשות ולגלות דברים חדשים בדרך.
לקחתי על עצמי הפעם אתגר צמיחה חדש: "יצירה אחת ביום למשך כל חודש אפריל"
יצירה יומית לפי נושא יומי שמעלה החודש האמנית האמריקאית רוקסן קובל (Roxanne Coble בעלת הבלוג היצירתי ביי באן by bun – רוקסן היא אמנית מיקס-מדיה שאני מחבבת ועוקבת אחריה ברשת, אז החלטתי לזרום איתה הפעם ולקבל ממנה השראה לחודש הזה עם נושאי יצירה חדשים שלא יעלו ויגיעו מתוך מוחי הקודח ושסביר למדיי שגם לא הייתי בוחרת לעסוק בהם עכשיו או אולי אף פעם. זה מה שהיא העלתה…
אתגר נוסף מלבד הנושאים הזרים לי הוא הקצב המהיר שבין עבודה לעבודה.
כפולה אחת ליום עם התחייבות ליצור, אם בא-לי ואם לא-בא-לי אם אני חולה או בריאה, להתחייב ליצור משהו מהרשימה של רוקסן. זאת מין יציאה מהקופסה שלי למרתון חודשי מרוכז כדי לבדוק ולראות מה יוציא ממני הקצב הזה והמחוייבות, גם מבחינת היצירה, גם מבחינת ההרגשה וגם המחשבות שיעלו בעקבותיה והאם בכלל אעמוד באתגר.
החלטתי לצאת לדרך עם החלטה בסיסית שלי להקל על עצמי ולהתרכז במדיום ובגודל אחד.
למרות שאפשר להשתמש באתגר הזה שיזמה רוקסן בכל מדיום וגודל אפשרי ואפילו לשנות אותו מדי יום, החלטתי על יצירה בטכניקה מעורבת (מיקס מדיה) על גבי ספר ישן שיהווה את הבסיס ליצירות החדשות כך שבסוף החודש הספר יהיה מלא.
אני מאוד אוהבת לעבוד על גבי ספרים ישנים, להפיח חיים במה שחיי המדף שלו פגו ואין בו עניין עוד. עבודה על גבי ספר ישן בניגוד לעבודה על גבי דף חלק או קנבס חלק מאפשרת לנו להיות מושפעים מרוח הספר הישן ודפיו השונים, מאפשרת לנו למחוק חלקים או להשאיר טקסטים או תמונות שקורצים לנו, לדפדף הלאה, תרתי משמע, מדפים שפחות ימצאו חן בעיניי ופשוט להתנסות במה שבא לי ללא מחוייבות, לתת לרגע להוביל ולהחליט מה מתאים היום.
דבר ראשון הלכתי למצוא לי ספר חדש-ישן כלבבי. ספר שיספיק לי לעבודה של חודש ימים, בחנות ספרים יד שניה. מצאתי ספר צבעוני באנגלית, מין אנציקלופדיה מאוירת שמצאה חן בעיניי גם בגודל וגם בצבעוניות, ספר עם ציורים צבעוניים של אנשים ומקומות רחוקים עם מפות עולם. ראשית, תלשתי ממנו כמעט חצי מהדפים כדי שאחרי שאצור בו ואדביק הוא לא יתנפח לי ויתפח יתר על המידה. והנה אני מתחילה…
"השבוע הראשון " או פוסט שבעת הימים
האתגר הראשון שרוקסן נתנה ב- 1 באפריל היה "דו-חיים", באמת לא משהו שהייתי חושבת עליו עכשיו. היצירה גרמה לי להרהר על הנושא: מה זה לחיות ב"דו" של הדו-חיים הזה?
תשובה פנימית שהגיעה מתוכי: להיות גם יצור מים וגם יצור יבשה ואוויר נראית לי מין החלטה לחיות על קו הגבול, להיות גם וגם, להחליט שלא להחליט. כמו היציאה ממי הרחם, כך גם באבולוציה שלנו כבני אדם, קודם כל היינו יצורי מים שהחליטו לעלות אל החוף או לצאת לאוויר העולם ולהיות יצורי אוויר שנושאים בקרבם 70% מים, כאילו שאנו נושאים בקרבנו את אותו זיכרון בראשיתי לפורמט הקודם שלנו. המים שאז הקיפו אותנו מוכלים כעת בתוכנו, עכשיו אנחנו מקיפים אותם, אנחנו העולם שלהם.
ביום השני התחשק לי לשחק עם הנושא היומי "שלד" דרך דמויות מחשב שיצרתי באיורים דיגיטליים בשחור לבן אותם הדפסתי והדבקתי אל הספר שלי להמשך עבודה.
נקודת ההרהור היומית היתה: "השלד הוא לא רק לוגו של אימת החידלון אלא גם סמל לאמת העירומה, ליציבות ולתמיכה".
ביום השלישי הייתי חולה עם שפעת, קמתי מהמיטה בקושי אבל התחייבות זאת התחייבות.
באופן מפתיע נושא היום -" הרעיל והארסי" הגיחו אל חיי ממש כמו המחלה והעלו בי את ההתבוננות:
ארס הוא כוח שקט ונחוש, שקט שמפחיד אותנו בגלל שהוא מתקדם בנחישות בלתי נראית מתחת לפני השטח.
להיות נחוש כמו נחש, זה טוב או רע? להיות נחוש להתקדם ולהבין שהארס/הנסיוב הוא גם מה שיציל אותי בסוף.
ביום הרביעי – הנושא "פרהיסטורי" לקח אותי להתבוננות בגברים ונשים וביחסים ביניהם. העולם נמצא עכשיו בהגמוניית שליטה גברית כבר די הרבה זמן. לאן זה מוביל אותנו כאנושות?
פרה, PRE כלומר לפני, ההיסטורי – לפני ה HIS שבסטורי, לפני הסיפור ,שלו, מה היה פה?
ובכלל, מה עם הסיפור שלה? מתי יגיע תורנו הנשים לספר את הסיפור העולמי ומה צריך לעשות כדי להגיע לשם ולעשות רוטציה מהר ? (האם הוא יהיה שונה מהסיפור המסופר כעת?)
נקודת ההרהור היומית: האם אנחנו בסוף עידן הסיפור שלו ותחילת הסיפור שלה או שאנחנו ב"טרום עידן הסיפור שלנו"?
ביום החמישי ובהמשך למחשבות המורבידיות והדאגות לעתיד האנושות מליל אמש ראיתי סרט תיעודי על בינה מלאכותית A.I שדיכא אותי לגמרי. הסרט היה על רובוטי תחליף-אישה, כלומר בובות בדמות נערה, שמשמשות בעיקר בתפקיד שפחות מין נשיות משוכללות. בובות מדברות, מעפעפות, מחייכות שנראות בדיוק בדיוק בהתאמה לאיזו פנטזיה גברית: שקטה, צייתנית, בשליטה מוחלטת, גמישה וצעירה (מאוד) ויותר מכל- מתפעלת מהטרזן הגברי בלי הרף. בובות שקיימות למכירה, לא להאמין, כבר עכשיו ב- 2018 ועל סף ייצור המוני עם ווייטינג ליסט ארוך של הזמנות. אז לאן אנחנו הולכים כאנושות?
הנושא היומי של רוקסן היה "מכשפי " ונקודת ההרהור שלי גלשה ל: כמה הטכנולוגיה היא פרה קדושה שאסור לדבר בה סרה ובתה – הבינה המלאכותית (העגלה שלה אם תרצו) היא מדרון חלקלק להרוס כל חלקה טובה במה שנותר טבעי ביחסים בינינו בעולם.
אולי זה לא מפתיע שביום השישי אחר הדברים האלו ונוכח הנושא "מלכותי" הופיע לי אינטואיטיבית מלך גברי עם כנפיים וסוס מלאכותי לשליטה רמה. אני שמה לב לנהר התודעה הזורם מיום ליום וליחסי הגומלים וההשפעות ההדדיות שבין היצירות והמחשבות מיום ליום.
ששת ימים תעבוד ובשביעי גם כן.
ביום שביעי בנושא "משושים" התפרץ אל חיי יצור אנרגטי דמוי פרח או חיה שעירה שמילא את כל הדף.
"משושים, מגששים, נפגשים" כתבתי – פגישוש, פגישת גישוש, ככה בעדינות ובזהירות מקסימלית משושים מחפשים קשר ומייצרים חיבור. גם אם הייצור פרוע ואנרגטי המשושים שלו עדינים.
הרהור יומי לסיום פרוייקט השבוע הראשון:
לתחושתי, נדרשת בעולם חזרה לתקשורת חושית עדינה ומגששת. זה אולי הסיכום הכי מבקש נחמה להרהורי השבוע החולף שלי שמציע גם תשובה לכל הדאגות שלי לגבי עתיד האנושות. אני שומעת קריאה פנימית לחזור אל החושים הטבעיים שלנו, לחוש, לתת מקום לחוש החישה (כמו בפוקוסינג) וממש כמו בורטיגו – לסמוך דווקא עליהם, על החושים שלנו כי הם הם המכשירים הפנימיים איתם נולדנו. הג'י.פי.אס הזמין לכל אדם וניסיון לחיבור בין אנשים, בין המינים, בין הזנים השונים כנראה אפשרי רק כשמילת המפתח היא "עדינות".
המשך יבוא…..
לפוסט הבא – וקריאה על המשך התהליך לחצו כאן
לקולאז' מנטורינג אישי –
סדרת שיעורים פרטיים בקולאז' , אמנות ורוח
מוזמנים ליצור איתי קשר-052-5205985
לימור שדות
סדנאות קולאז', יצירה ורוח