למה אני יוצרת? למה בני אדם יוצרים בכלל?
מהו המקום בו האמנות נוגעת ברוח?
ומהו הדחף הזה לשכלל את עצמנו ולהבהיר לעולם את עצמנו בצורה ויזואלית
דרך אסתטיקה, צורה ומשיכה ליופי – מאין הוא בעצם נובע?
______________
בתור אחת שמעסיקה את עצמה רוב חייה בשאלות האלו ואומרת שוב ושוב שאמנות היא עבורה סוג של תפילה, כי ממש כמו בתפילה יש את אותה הצלילה פנימה אל העמקים חסרי הזמן והדיבור מתוכם עם משהו גדול יותר מסך החלקים שהיא חווה, דרך האסתטיקה והחומר, צד את עיני הספר הקטן הזה שנח לו נמוך וצנוע בין מדפי ספרי הרוח וההתפתחות וקרא לי מייד לדרוש אותו ולחקור בו: "יצירה אמנותית ויצירה רוחנית" (בהוצאת חד קרן). סוף סוף מישהו ידבר איתי לעומקם של דברים על אותו הרעיון הזה שרץ אצלי בראש, חשבתי לי, כי ספר טוב, כמו מורה טוב כמעט תמיד אומר לי את מה שאני כבר ממילא יודעת רק מנסח לי את זה ברהיטות ובבהירות.
מחבר הספר, אומרם מיכאל איבנהוב היה איש רוח, פילוסוף ומחנך ממוצא בולגרי שעסק רבות בשאלת האדם והדרך להשגת שלמותו בעולם הזה. בספר הזה הוא דן בנושאים שנושקים בין האמנות לבין הרוח, שואל שאלות ומבאר ביאורים על השראה, דמיון ואלוהות. כמה מרתק, אנסה לסכם פה חלק מהרעיונות שלו, תקציר טעימה לקריאת הספר.
מהם המקורות האלוהיים להשראה ואיך גיליתי שאני בעצם דמות ציבורית?
"כשהאדם יוצר ומתרומם אל עבר המחוזות העליונים הוא מקבל מן המחוזות האלה חלקיקים הממשיכים לעבוד בתוכו ולרטוט דרכו בצורה שגורמת לשינויים בעולם כולו. חזון האמן האמיתי הוא החזון של האנשים המקודשים" אומר איבנהוב.
אמן הוא בעצם שליח ציבור שתפקידו לתקשר את העולם הגבוה לבני האדם דרך התמקדות בתיקשור של הצורה. כשאנשים צורכים אמנות דרכי הם מתרוממים אל ה"אני" הגבוה והאלוהי שבתוכם, כך רומז לי איבנהוב, יש לי פה שליחות רצינית.
אז מסתבר שגם בתור אמנית שחיה חיים מאוד פרטיים יש לי תפקיד ציבורי, אני בעצם עוסקת בדיבוב או בדוברות. דוברות של עולם גבוה, דוברות של אלוהים או אלוהימה, אמא-טבע ומקור כל הדברים. מייד עולה לי בדמיון שולחן משרדי עם טלפון שחור ישן שמצלצל: "לשכת הדובר של אלוהים, שלום, במה אוכל לעזור?"
מהי השראה והאם אני מתקשרת עם מלאכים?
לפי תורת הנסתר, אומר איבנהוב, השראה היא מגע או התקשרות עם כוחות תבונה עליונים. השראה זו מעין ישות שמגיעה ממחוזות עליונים כדי לעזור לנו להוציא אל הפועל את מה שאנחנו לא מסוגלים לממש לבדנו.
"האדם לבדו אינו מסוגל לגאונות יצירתית כי היא על-אנושית, אך אם הוא משכלל את עצמו רוחנית ומחדיר לתוכו : אור, חוקיות ושלווה הוא לומד למשוך את הישויות האלו אליו כדי לעזור לו ולאחרים דרכו".
זה מזכיר לי שתמיד נדמה לי שיש שקר-אגו מסויים בחתימת האמן על גבי יצירתו. זה הרי לא רק הוא שיצר את היצירה וזה ברור לי כשמש שמשהו סייע בעדי. אמן יוצר מאפשר לעצמו להיות צינור ולתדר מסויים לעבור דרכו, תדר שמאפשר בריאה ויצירה אז למה לא לתת גם לכוח המסייע את הקרדיט הזה? חשבתי לי פעם לחתום את שמי בצרוף כוח הבריאה, נותן החסות.
מהי עבודת הדימיון? רמז: לא כוח יוצר אלא כוח מעצב
"הדימיון מקדים את המציאות" מסביר איבנהוב "הדימיון הוא מעין מסך בין העולמות"
בין העולם הנראה לעולם הבלתי נראה ישנו מסך עליו מוקרנים דימויים ורוטטים עליו כוחות של אנרגיה. אמן טוב יודע לעבוד עם המסך הזה כך שהמסך שקוף עבורו ויכול להראות לו את העולם שמעבר.
הדמיון, כלומר המסך הזה, הוא איננו כוח יוצר אלא כוח שמעצב את המחשבות שלנו, כשהמחשבה עצמה היא החומר היוצר והדמיון רק מעצב אותה על פיה אך לא ממציא אותה.
"אמן טוב לא נותן לדמיון שלו לשוטט כאוות נפשו ולשלוט בו אלא מזין אותו ברעיונות ותמונות מדוייקות ומוארות מכוח המחשבה שלו, כדי שהדימיון יפעל למענו ולא להיפך. בתי החולים מלאים באנשים שלא הצליחו לשלוט בדמיונם".
אם מכוונים את הדימיון אל המחוזות השמימיים דימיון יכול לשנות מציאות, זה לא תמיד קורה מייד אבל כשיש מסה קריטית של דמיון שהתמדנו בו זה קורה. כדאי להתמיד בסבלנות בהחזקת הרעיון עד למימושו ועדיף רעיון אחד בכל פעם.
ואני חושבת לעצמי ששוב אני בתפקיד האמא האחראית, כי נולד לי עוד ילד שלא ידעתי על קיומו, ילד שקוראים לו דמיון שמעכשיו אצטרך לשים לב אם אני מנווטת אותו ומושלת בו ולא להיפך ומעניין איפה קונים את נוזל הניקוי הזה שמבריק את המסך?
מהי הפואטיקה האמיתית של עולם הרוח?
קיימות תיאוריות רבות על בריאת העולם ואפשר לדבר עליהן לרוב במונחים פיזיקאליים, אבל אפשר לדבר עליהן גם במונחים פיוטיים.
העולם נברא בדיבור, כמו שנאמר ב "ויהי אור" , כלומר בקסם פיזיקאלי של תדר עם צליל מסויימים, כך שהבריאה היא מעין שיר. הבריאה היא מוסיקה בעלת צורה, צבע וניחוח מסוימים וכמה פואטי לחשוב על הקיום שלנו ככזה.
"שירה אמיתית מעוררת באדם את זכר המקום האלוהי שבתוכו. היא מרטיטה את מיתריו הרוחניים ומפיחה בו להט ליצור חיים חדשים" אומר איבנהוב "במוסיקה יש עוצמה אבל שירה מילולית גבוהה נותנת למחשבה גם כיוון ואתגרים."
משורר אמיתי הוא אדם שהכל בתוכו חי, מואר ומלא אנרגיה כי שירה היא התדר של כל מה שחי, רוטט וזז. שירה היא כל מה שמשתנה וחומק מתפיסתנו. אנשים בעלי מזג רגשני נמשכים לשירה בעוד אנשים שכלתניים אל הפרוזה. חיים של שירה הם חיים רוחניים. אלו חיים במצב של הלל, התרוממות והתפעלות אל השמיים. המרכיב הפיוטי קושר אותנו אל השמיים.
הקול שלנו וכוחות הקסם
"קול הוא ההשפעה המאגית של הצליל על היצורים החיים ועל החומר" אומר איבנהוב ומציין שלושה סוגי קולות עיקריים:
1. קול שמרדים את הרצון
2. קול שמחשיך את התודעה
3. וקול המעורר רגשות נעלים או מפעיל יצרים גסים.
כשאנחנו כועסים או מבוהלים מאוד אין לנו קול וכשאנו שמחים ומרוממים הקול שלנו רם ונישא.
אדם שחי חיים הרמוניים ומאוזנים קולו מתחזק ומתגמש. כשהאדם שולט בקולו הוא כמו קוסם שיכול לעורר את לב שומעיו בקולו.
מי שניחן בקול יפה קיבל מתנה מהשמים על מנת לבצע נסים ונפלאות ומוטלת עליו אחריות להשתמש בקולו כראוי.
זמרים חייבים להקדיש את כשרונם למאמץ לרומם את הנשמות אל האור על ידי כך שיאפשרו ללבבות להיפתח ולתודעה להיות צלולה, קולם הוא כוח מרפא.
ותרגיל מרפא שנותן איבנהוב עבורנו ההדיוטות בעלי קול הצפרדע:
בכל פעם שמרגישים דאגה, פחד, כעס או מבוכה אפשר לבחור בשיר ולדמיין איך אנו שרים אותו לפני ובעבור כל העולם כולו- זהו תרגיל מרפא שמטעין מיידית בכוחות והשראה. השירה מטהרת אותנו היא מכניסה בנו סדר ומחברת אותנו לגן העדן האבוד, היא מייצרת בנו אור במהירות ומשחררת אותנו מבלי שנבין איך ולמה. אני מודה שזה זורק אותי למחשבות חדשות לגבי כל אלו ששרים במקלחת. אפשר גם להקשיב למוסיקה מעצימה תוך כדי מחשבה על הדבר שדרכו אנחנו רוצים להתפתח כרגע, זה תדר מקדם ומסייע.
תנועה הרמונית מקודשת
"התנועה שלנו הרמונית כאשר הפנים והחוץ שלנו אחד הם. האחדות של המימד הפיזי שלנו עם הרצונות של הלב ועם המחשבה מייצרת בתוכנו תדר גבוה של אמת".
תנועת הגוף שלנו חוצבת בתוכנו מעין תעלות רוחניות שיוצרות אפשרות לקשר שמגשר בין הפנים שלנו לבין החוץ.
קשר תנועתי טוב מסייע לבריאותנו הכללית ועלינו להקפיד אם כן לייצר רק תנועות שמייצרות אנרגיה טובה במרחב. תנועה טובה משמעותית תייצג ביטוי של רגש שהוא מלא באהבה עם מחשבה בהירה ורצון טוב.
כל תנועה שלנו טעונה למעשה באנרגיה עדינה שמפעילה מתג חשמלי כלשהו בעולם. תנועותינו יוצרות למעשה צליל בעולם הבלתי נראה ולעתים אדם חסר מודעות יוצר רעשים מחרידים סביבו.
שתי ידינו, לדוגמא, הן אנטנות שידור וקליטה של הרצונות שלנו. לחיצת ידו של אדם היא בעצם מעבר אנרגטי בין רצונות.
לחיצת יד להכרות ראשונית בין אנשים היא משמעותית כי משמעה הוא שכל אחד מעביר משהו מהמשדר שלו ומהאנרגיה שלו לאחר. לחיצת יד שניה בדרך כלל מפעילה את המקלט שלנו וכך למעשה ניקח ממנו אנרגיה ולכן יש להקפיד על לחיצת הכרות אחת עם מעבר אנרגיות של השפעה ונתינה בין השניים.
תנועותינו מפעילות מבלי משים מתגים ביקום ולכן הן יכולות להעצים או להחליש אותנו לפי התנהלותנו במרחב.
היופי המרפא שמעבר לכל הסבר
"יופי כשלעצמו אינו ניתן להסבר. הוא אינו מתגלם בצורה, אלא הוא אנרגיה שמורכבת מזרמים, כוחות ואורות".
היופי האמיתי משקף איכות מוסרית והוא קשור בטוב לב. יופי אמיתי הוא דבר פשוט, תמים וטבעי. הוא אינו ערמומי אלא דבר עדין מאוד שיש להבחין בדקויות שלו.
ובכל זאת בני אדם רואים יופי במימד הפיזי ונמשכים ואף נגררים אחריו לתהום, אבל יופי במהותו לא נועד להכשיל אותנו אלא להנחות אותנו אל עבר האלוהות ולהצביע על הכיוון של הנשגב.
עץ עקום שהתמודד עם קשיים רבים כדי לצמוח האם הוא אינו יפה?
יופי הוא שפה של הטבע החי, הוא שפה אלוהית. רבים מחפשים את הנשגב היודע-כל אבל האלוהות אינה קשורה רק לידיעה, היא קשורה לשלמות הרמונית וליופי.
אם נרצה להבין יופי מהו נתבונן בטבע, באגמים, ביערות, בזריחת השמש בבוקר. התבוננות כזו היא ממש חדר כושר ליופי וכוח לגבור על כל קושי. יופי הוא כוח מרפא.
להיות מקדש אדם
אדם שמצליח בעבודתו הרוחנית להתכוונן ולהיות אחד: גוף-נפש ורוח, אומר איבנהוב לסיום הספר, הוא אדם "שמגבש את רצונו, מאיר את שכלו, מטהר את לבו, מרחיב את נשמתו ומקדש את רוחו ובכך מאפשר לכוחות הבריאה לשכון בתוכו בתדר גבוה".
כשאנחנו מיישרים את הקו הזה בתוכנו – ראש, לב ורצונות הגוף (אותו הקו שקראו לו בחסידות שלנו "סוד הייחודים" וממש כמו בתפיסה הקבלית זהו ה "ישר-אל" המאוזן זה שהולך מיושר ככה ישר אל) אנחנו הופכים להיות מקודשים בעצמנו, היכל לנוכחות נשמתית גבוהה.
בכך אנו מתחברים לתדר הבריאה ולתודעה הקוסמית, תודעת הכל. אנחנו הופכים אחד בתוכנו ואחד עם הכל.
האמנות עוזרת לנו בני האדם להגיע למטרה האתגרית הלא פשוטה הזו להיות יצורים מקודשים.
אנחנו עצמנו הופכים עם היישור הזה להיות היכל הקודש וכל אחד מאיתנו אם יעשה את עבודת הרוח הפנימית שלו דרך האמנות יוכל לייצר משכן בתוכו נשגב יותר מכל בית תפילה או קתדרלה מפוארת.
אודות המחבר
