באתי לכאן כדי לנצח

באתי לכאן כדי לנצח
הקלפים שקיבלתי:
הגוף שלי, היכולות שלי, הכשרונות שלי
והסיפור הספציפי שבחרתי לספר לעצמי
שזה אני.

הוראת המשחק היא פשוטה: "ואהבת לרעך כמוך"
להוציא אהבה מכל סיטואציה, הכי טובה והכי רעה,
עם מישהו שהוא כמוך ועם מישהו שהוא לא כמוך.
הוראת המשחק פשוטה אך אתגרית מאוד.

הגוף שלי, היכולות שלי, הכשרונות שלי
והסיפור הספציפי שבחרתי לספר לעצמי
שזה אני.

אז איזה משחק אשחק פה היום?
-האם אתפתח במשחק החיים היום?
-האם אשכלל ואשדרג את האהבה שלי?
או שאתקע בדרגת התודעה שבה נולדתי?
-האם אוכל לקשיים ולאתגרי הדרך?
– איפה אפול בסולמות ונחשים?
– איפה ארד מצריימה?
– איפה אצטרך לאסוף כוחות ולהתחיל מחדש?
-האם יהפוך לב האבן שלי ללב בשר?
האם ילמד לבשר רק בשורות של אהבה
או ישאר אטום וקשה?

כל זה עליי!!!
איך לשחק עם הקלפים עפ"י הוראת המשחק "הפשוטה" לכאורה.
כי זה המשחק שבאנו כולנו לשחק פה
וכל התפאורה המורבידית שסביבנו, הרוע, הטפשות, הפוליטיקה והמגיפות הם לצורך התפתחות המשחק שנמצא בשלבים מתקדמים כבר.

ולפעמים…
מול קשיים שחוזרים ונשנים שנדמה לי שלעולם לא אתגבר עליהם, שלא אעבור שלב כמו במשחק מחשב, אני שואלת את עצמי- "ואם המשחק היה מסתיים לך עכשיו ופתאום השלט היה מהבהב מול עינייך- Game Over …?

וזהו זה – את צריכה לחיות את המצב התודעתי שהשגת
עם האורות שאספת ורק את כל מה שהבנת פה
לנצח נצחים בדיוק כפי שאת בלי להתפתח עוד…
-עם הבאסוש ?
-עם הקנאות הקטנוניות הקטנות שעוד נשארו לך בפינות?
-עם קורט הקורבנות שעוד יוצא לך לאוורר לפעמים?
-עם איזה דרדרת מרמרת אקראית על מה שהשגת או לא השגת?
-ובעיקר עם הרגש כלפי מי שאת לא סובלת שהוא "הרעך כמוך" הזה שהיית מעדיפה שיתנדף מחייך אבל הוא פה, לא הולך, ניצב ועיקש כדי לאמן אותך לשכלל את יכולות האהבה שלך?
מורה נבוכים של אהבה

"האם היית חותמת על ההסכם?"
אני שואלת את עצמי…
"לחיות עם עצמך ככה לנצח נצחים?"
אז מצד אחד, אני גאה ושלמה עם עצמי ועם המסעות שעברתי
אבל בדרך כלל התשובה שלי היא….
" ל א !   רגע, עוד לא "
וכמו שינדלר אני אומרת… רגע, יכולתי לעשות עוד משהו.
אולי לשכלל עוד משהו קטן, לנקות ולדייק את התובנות שהבנתי,
להבריק קצת את הגאווה בפינות, את פיזור הנפש,
את הכעסים ואת המחשבות הרעות שבאות כמו עננים לפעמים.

לקבל אותם זה יופי אבל יש פה גם משחק
ויש לנו את הזכות העצומה להתקדם בו.
לבנות ולהיבנות, לשנות ולהשתנות.
את עצמנו ואת כל היקום דרכנו כשאנחנו בגוף הזה
ובסיפור הזה. זה כלי השכלול.

ונכון… אין לזה סוף
אבל באתי לכאן כדי לנצח.

לנצח את עצמי ולנצח על עצמי
ועל התזמורת שמרכיבה אותי.
לזכור שאני נצחית.
להיות צינור להפצת אור
דרך הקלפים שקיבלתי. כולנו ככה.

אז אני מפשילה שרוולים וחוזרת למסע שלי
שנתפר עבורי ברוב כשרון ובתשומת לב ואהבה
לעבודת המודעות, למשחק החיים.

שנצליח כולנו וננצח