"וואבי סאבי" היא פילוסופיה של אסתטיקה יפנית שנשענת על תורת הזן ומושפעת מהטאואיזם הסיני.

בבסיסה, היא מדברת על ההתבוננות השקטה ומלאת ההוד בכל מה שפשוט, טבעי ומאופק. היא מלמדת אותנו להכיל את הניגודים שבחיים ולקבל את מהלך החיים הטבעי בדיוק כפי שהוא. לזהות ולראות יופי בתהליך ובדרך עצמם ולאו דווקא בתוצאה ולהשלים עם ההתפוררות, ההתבלות והכלייה שאנו חווים כחלק מגלגל החיים השלם, בין אם מדובר ברובד של החוויות החולפות שאנו חווים, במערכות היחסים השונות שבחיינו או בחיים הפיזיים עצמם. לכל דבר יש תאריך תפוגה.

בעבודות האלה שיצרתי וצילמתי בהשראת הוואבי סאבי היפני אני מתבוננת בישן, בבלוי ובמתכלה בעיניים כלות וסקרניות שרואות בו יופי ומוצאות בו עניין. העיסוק הממושך שלי במהלך השנים בוואבי סאבי שהתחיל עוד לפני שרגליי דרכו (והתאהבו) ביפן, עיסוק שממשיך גם היום, מאמן אותי להתבונן גם במקומות הלא-מושלמים שבתוכי בסלחנות, להכיר את ולהכיר במקומות הפגומים שבתוכי ולתת מקום של הוד בחיי גם לחוסר המאמץ וחוסר היומרה, לזיקנה המצפה לכולנו מעבר לפינה ואפילו למכוער, המחוספס והלא-מושך שקיים בי, כמו בכולנו.

ע"י ההתעסקות באסתטיקת הוואבי סאבי אני מזכירה לעצמי שכל הדברים הם בני חלוף, רגע הם פה וכבר אינם. הם נצחיים בפנימיותם אך אינם מושלמים מעצם בריאתם בחומר והם מתקיימים בתוך תנועה מתמדת אל האין.