חלק גדול מהכיף שביצירת איור, טמון בעיניי בחיפוש אחר דרכי הבעה חדשות. את החבורה הזאת של יצורי הכלאיים בשחור-לבן כיניתי "איור" למרות שאיור אמור להאיר על משהו אחר מעצם טבעו. להאיר רעיון, סיפור, כתבה, טקסט ופה הם עומדים בשחור על לבן גאים בפני עצמם מאירים רק על עצמם ועל העולם וזה בהגדרה יותר אמנות מאיור מוזמן. קראתי להם איור כי יש להם מין איכות סיפורית של איור. נדמה שהם מבקשים להגיד לנו משהו וכמו במעשיה הם מבקשים להעביר אותנו תהליך ולקחת אותנו יד ביד כברת דרך לאיזו הרפתקה.

הטכניקה עצמה שגיליתי פה חיה על קו התפר שבין אפקט של צילום מסמכים משוטח, קצת גס וקשוח משולב בשרבוט קווי שמקליל את הכתמיות הכבדה.

יצרתי אותה בתוכנת "אילוסטרייטור" בה אני אוהבת לעבוד ולחקור דימויים. אני משלבת פה צילומים שהיו צבעוניים במקור, אותם אני "משטחת" דיגיטלית ומעבירה אותם בעצם טרנספורמציה: מתלת הממד – לדו-ממד, מהמציאותי למצוייר, מהמרובה בצבעים למונוכרום. אחרי ההשטחה וההשחרה אני מחברת ביניהם חיבורים אינטואיטיביים בטכניקה של קולאז' ומוסיפה שרבוט חופשי או ציור בקו וכתם, מייצרת ביניהם דיאלוג ויוצרת להם מציאות חדשה. אחר כך אני הולכת לחגוג לי את הבריאה החדשה של היצורים שנוספו למשפחה שלי.