איילת , מתמקדת כבת 44 , אם לשני בנים קטנים שהביאה לעולם בגיל מבוגר יחסית מאוד רצתה ילד נוסף אבל חששה מאוד להיכנס לטיפולי פוריות מפרכים.
"בסך הכל" היא אמרה "מה רע לי? יש לי שני בנים מקסימים ובריאים שהגיעו לעולם באופן טבעי ובגיל לא צעיר וזאת באמת ברכה, אני צריכה לשמוח!"

אבל משהו בה לא הרפה מהחלום על משפחה גדולה יותר ולא יכול היה להשלים עם האופציה של מה שהיא תארה כמשפחה עם "שולחן אוכל חצי מלא" למרות שבאופן טבעי זה פשוט לא קרה ולמרות השתדלויות רבות היא לא נכנסה להריון כבר הרבה זמן.
היא מאוד התלבטה מה לעשות בנדון והחליטה להתמקד על העניין שהציק לה מאוד ולבדוק מה נמצא מתחת לפני השטח ולמה כל כך קשה לה להרפות מהחלום על משפחה גדולה יותר.

הנחיתי אותה להיכנס לרובד התחושתי בתהליך התמקדות והיא צללה פנימה.
לאחר שהזכרתי לה את הנושא שבחרה להתמקד בו היום הזמנתי אותה להיכנס לחוויה דרך הדימוי של "שולחן האוכל החצי מלא" שהיא הביאה קודם לכן.
ברגע שהיא התמקדה בדימוי עלו לה דמעות בעיניים.

היא דיברה על תחושת אכזבה ועצב גדול שהיא חווה כרגע שהורגשו אצלה בעיקר באזור הגרון.
שהינו יחד בסבלנות ובסקרנותת לצד התחושות שהגיעו מבלי לנסות לשנות, לתקן או להזיז אותן ממקומן ופשוט אפשרנו להן להיות כפי שהן רצו להחוות כרגע.

לאחר מספר דקות של שהייה עם תחושות האכזבה והעצב הזמנתי אותה בעדינות לנסות ולבדוק:
"מה היה קורה אם…" או "והיה ו…"
השולחן המשפחתי שלהם היה דווקא מלא אילו תחושות היא היתה חווה אז…?
מיד עלה לה חיוך גדול על הפניםם והיא נשמה נשימה עמוקה.
מעצמו הופיע פתאום ועלה דימויי חדש: היא ראתה את עצמה כמו טווסה גדולה ויפה הולכת באמצע הרחוב בשכונה שלה – טור של ילדים צועד אחריה מימין וטור נוסף צועד אחריה משמאל והיא צועדת בראש מורם ומנהיגה אותם אחריה בקול גדול.
"הקול שלי נישא בחלל הרחוב, ממש ממלא אותו. כולם שומעים אותי" היא תארה את תחושותיה.
"אני מרגישה חזקה, ברורה, נשמעת, משמעותית" עם הדימוי הגיעו רגשות ואחר כך גם תובנות שלה שהיא לא מרגישה בחייה הנוכחית מספיק נשמעת: לא ביחסיה עם חמותה הדומיננטית, לא ביחסים מול אמהות אחרות בגן של הילדים ובכלל "אני פשוט לא מספיק נשמעת בעולם" היא אמרה.

התמקדנו רגע על זה איך מרגיש לה בגוף להיות לא מספיק נשמעת בעולם ועלתה לה שוב תחושת המחנק בגרון, "אין לי קול בגרון" היא אמרה "במקום זה יש שם גוש חונק".
אחרי שנתנו מקום למחנק הזה שהגיע בעוצמה ושהינו איתו בסבלנות ובאומץ משהו בו נרגע וקיבל תפנית של הקלה.

"אני חושבת שהאובססיה שליי לעוד ילדים נובעת בעצם מהרצון שלי להישמע בעולם" היא חידדה את התובנה שלה בתום הסשן. "זה עלה לי מאוד ברור היום בהתמקדות ואולי אני צריכה לעשות השתדלות ולהשמיע את עצמי קודם כל במקומות שיותר קל לי בהם" היא הוסיפה.
 "מעניין אם הנושא של ההיריון יטריד אותי מעתה פחות?" הוא שאלה את עצמה לבסוף ובאמת אין לדעת. התמקדות לא מציעה לנו פתרונות של הגעה מנקודה A  לנקודה B  במספר מדוד של צעדים, אבל היא מציעה לנו דרך להכיר בתחושות ובקולות הפנימיים שלנו ולאפשר לגוף להוביל אותנו בעצמו לשינוי כשהוא ירגיש שזה מדוייק ומתאים ובדרך שהוא ירגיש שהכי נכונה לנו.