בוקר זה תמיד קפה, קפה שמסדר את הראש.
קפה שהוא טקס מעבר בין תדר שינה לתדר ערות.
הבוקר הקפה הגיע עם שתי כפיות השראה. השראה לקפיצה פנימה להתבוננות
ולתירגול רוחני של "לט-גו" – שמיטה משליטה.
כמו שכבר הבנתי מזמן אצלי, השראה יכולה להגיע בכל רגע ובכל מצב צבירה.
וכשהיא באה ומציעה את עצמה כדאי לי רק להקשיב לה ולהחליט אם מתאים לי לזרום איתה.
התאים לי.
זה הזמין את עצמו אליי היום בעודי שותה את קפה הבוקר שהכתים באקראי את המסמך הלבן שנח לצידו. במקום לקלס ולהתבאס החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה ולצאת הבוקר "בפרוייקט קפה לט-גו" ולהכין לי דפים חומים מוכתמים מקפה, כי דף חום חם בניחוח וינטג'י ישן פשוט עושה לי את זה , כך אוכל גם להתבונן בתהליך הפנימי שקורה בתוכי
אגב יצירתו המכוונת, חשבתי לי (גם תה אפשרי בהחלט, אבל נושא הבדיקה היום יהיה קפה)
.
החלטתי להכין לי דפים שיהיו מצעים חומים וחמים ליצירות עתידיות שלי,
דפים שישמשו אולי לציור, אולי לכתיבה, דפים שיהוו מצע השראתי להתחלת יצירה.
כאלו שאפשר יהיה לקרוא להם בקפה, שירגיש שעבר עליהם איזה סיפור או שניים בחיים,
שהם שחקני אופי עם קמטי הבעה במקומות הנכונים.
פרוייקט הקפה החל בניירות מדפסת ודפי ספרים שקומטו וקופלו אחר כבוד אל התמיסה הריחנית החומה ותובנה ראשונה כבר מתהרהרת לי –"כתם הוא צורה סוררת חסרת גבולות וחסרת הגדרה ברורה, הוא ישות חופשיה, מין פרי ספיריט" אני חושבת לי, "ליצור כתם זה להתרועע עם הישות החופשיה הזאת ויש בזה משהו מסעיר".
"אני לא יכולה לתכנן או לשלוט בו ובתהליך שיוצר אותו כמעט" אני ממשיכה להרהר,
יש ביצירת כתם אקט של שיחרור, של לט גו נפשי ואולי גם רוחני.
אי אפשר לדעת מה יצא, צריך רק להסכים לעשות צעד התחלתי אחד וכל השאר פשוט קורה במקרה.
"אני אוהבת אקראיות" אני חושבת לי "זה גם להיות לגמרי ברגע וגם מרגיש לי כמו עבודת צוות"
ביצירה אקראית כזאת יש לי הרגשה של יצירה משותפת שלי עם כוח שגדול ממני.
ומה רע? גם מישהו לוקח קצת את המושכות מידיי וגם מסיר ממני את האחריות המלאה על התוצאה אבל נדמה לי שיותר מהכל אני אוהבת את הכיף של המשחק יחד שמתאפשר לי ולכוח ההוא.
פה לקחתי גם כמה ניירות מגבת של מטבח, הצבע נתפס עליהן ככה טוב טוב, אבל זה עדין וקריע,
נתתי לשמש לעשות את עבודת הייבוש.
את הניירות העבים יותר תליתי לייבוש על חבל הכביסה.
אותו חבל כביסה שעסוק כבר שנים בנשיאת הבגדים שאני עמלה להסיר מהם כתמים נושא עכשיו כתמים מוזמנים מראש. מעניין מה הוא מרגיש?
"יש באקט הכיעור המכוון הזה משהו שפורץ גבולות" אני מרגישה את זה ממש בגוף.
זו השחתה שמזכירה לי הליכה בכביש ביום כיפור, או כניסה בתמרור "אין כניסה" או התכערות מכוונת בתחפושת של פורים. זו שבירה של דפוס כל כך מוטמע בתוכנו, טאבו על ניקיון וליכלוך, על מה נכון ומה לא נכון, מה יפה או לא יפה, מה מותר ואסור.
אחרי שהתביישו להם והתייבשו להם מספיק זמן בשמש החלטתי להחליק אותם במגהץ.
זה קצת כמו לסרק ילדים שובבים שקיפצו בבוץ כל היום, פתאום הם מתבגרים, מרצינים ומתיישרים והאמת אפשר כך לראות טוב יותר מה עבר עליהם ואם להיות מעשיים … אז אפשר גם להשתמש בהם.
זה ממש עשה לי חשק לכתוב איזה מכתב אהבה לוהט לאהוב נשכח
או להתפייט באיזה שיר מרגש
או אולי להתפלפל עליהם עמוקות עד שעת לילה מאוחרת.
בסוף כמו תמיד יצא לי עוד קולאז'…
אודות המחבר
