אפרת, אישה כבת 50 הגיעה אליי לאחר שפתחה קליניקה פרטית בתחום טיפולי הגוף-נפש.
הרבה שנים היתה שכירה ועכשיו סוף סוף אזרה אומץ להגשים אתת חלומה ולממש את הייעוד המקצועי שלה כמטפלת עצמאית. היא שמחה מאוד על השינוי שעשתה, אך היתה נתונה ללחץ כלכלי מכיוון שעוד לא היו לה די קליינטים והיא התקשתה מאוד בשיווק העסק החדש שלה.

"אני יודעת שאני ממש אלופה בטיפול עצמו.
אני אשת מקצוע טובה, אני אוהבת את הטיפול, יודעת לתת שירות ואוהבת את הקשר שנוצר לי עם הלקוחות שמגיעים אליי, אבל כל הקטע עם השיווק של העסק כל כך קשה לי.  והכי מביך בעיניי זה שנדמה לי שיש לי אפילו סוג של חרדה מטלפונים שמגיעים ממספרים זרים, גם ככה אני לא טיפוס שאוהב חשבונות ומספרים" היא אמרה בעצב "איך אצליח בעסק שלי בצורה כזאת?" היא שאלה "אולי בתת מודע הפחד שלי אפילו מרחיק וגורם לאנשים לא להתקשר אליי, אני חייבת לבדוק את העניין הזה שמשתק אותי מטלפונים זרים"

היא עצמה עיניים והנחיתי אותה פנימה לתהליך ההתמקדותי עם הנושא שהיא הביאה.
כשהיתה ברובד התחושתי לגמרי הזכרתי לה את צג הטלפון שלה ואת השיתוק שמגיע ברגע שמופיע בו מספר שלא מזוהה לה וביקשתי אותה להיות עם זה לרגע ולבדוק איך זה מרגיש לה בגוף.

"אני מרגישה כיווץ בשלושה מוקדים שונים" היא אמרה "ושלושתם נמצאים בסינכרון מלא: בטן, נשימה ועיניים" הדהדתי לה את מהה שאמרה והצעתי: "אולי אפשר לבדוק מה משלושתם מבקש יותר תשומת לב ברגע זה ממש?" עם הבטחה שנוכל לחזור לכל אחד מהשלושה מאוחר יותר אם תרצה בכך. היא בחרה להתחיל בעיניים. שהינו רגע עם הכיווץ שבעיניים בסקרנות ובאמפתיה והעיניים העצומות שלה התחילו לעפעף בחוזקה בעודן סגורות.

"אני מרגישה כאילו אני עומדת מול אור מסנוור לאחר ששהיתי הרבה זמן במקום חשוך" היא אמרה, "היציאה אל העולם, אל המספרים הזרים בטלפון נדמים לי כמו סינוור".
הדהדתי לה את שאמרה והיאא המשיכה "זה אור גדול מדי בשבילי, זה מלחיץ, אבל משהו בתוכי מרגיש צורך לחזור ולעפעף חזק יותר ולעשות  את הכיווץ הזה בעיניים שוב ושוב, כאילו אם אתאמן עליו משהו בתוכי ישתחרר וכבר לא אחשוש מהאור החזק"

עשינו הכרות גם עם אותו ה"משהו" החדש הזה בתוכה שהגיע עכשיו, אותו חלק שמבקש להתאמן, להתגבר, להצליח ואפילו לשלוט בחלק החושש והמסתנוור, זה שמעכב אותה לדעתה בעסק החדש שלה.
"ותראי אם אותו חלק שחושש מהאור יכול לומר לך מה הוא צריך ממך כרגע, למה הוא זקוק ממך?" הצעתי לה לבדוק.
לנוכח ההצעה היא הראתה לי בעיניים עצומות את שתי כפות ידיה.
כף ידה השמאלית היתה מכווצת לאגרוף קפוץ חזק וכף ידה הימנית פתוחה וקעורה כלפי מעלה בתנועת טלטול. "זה מה שאני מרגישה שהגוף שלי מבקש כרגע יד ימין מקבצת ויד שמאל מכווצת" היא אמרה את הצלילים הדומים האלו ונשארה איתן ככה דקה ארוכה וחזרה על תנועת הכיווץ בשמאל והפתיחות הקעורה המטלטלת בימין.
"יד ימין שלי מרגישה ששיווק זה כמו לקבץ נדבות" היא אמרה "ויד שמאל שלי גאה ולא מסכימה להיפתח לזה" היא הוסיפה.

"אולי אפשר לבדוק מה הכיווץ הגאה צריך כרגע, מה הוא מבקש?" הצעתי לה
ויד ימין שלה, היד הפתוחה המקבצת נדבות התחילה ללטף בעדינות את יד שמאל הקפוצה, ממש כמו בתנועת חיזור. לאחר זמן מה, היא הניחה את היד הקפוצה קרוב לפה שלה ובעודה ממשיכה ללטף אותה בימין נשפה עליה כמה נשיפות. "הנשימה שלי מנסה לתת אוויר, להנשים את הכיווץ הגאה" היא אמרה "זה כמו בריזה על החוף בתאילנד, רוצה שיהיה לו נעים", הדהדתי לה את כל מה שאמרה והיא הקשיבה קשב רב.

אחרי דקה או שתיים היא התנשמה עמוקות ואמרה "אני חושבת שאני יכולה להסתכל על המספרים הזרים שעל הצג של הטלפון כאילו הם קוד גישה או סיסמה מסתורית להבנה של מי שעומד מאחוריהם. זה משהו שיפעיל את הסקרנות שבי, של זאת שאוהבת לחקור ולגלות את נפש האדם במפגש עם אנשים זרים, שרואה בהם הרפתקה".

הסשן שלנו הסתיים בכך, עם התובנה הזאת שהגיעה ונחתה על אפרת כאילו משום מקום, ממש כמו קסם.
נסתרות דרכי הנפש ונפתוליה, אבל ההתמקדות מראה לנו פעם אחר פעם שכשאנחנו נותנים לתחושות שלנו מקום וקבלה טוטלית מבלי לנסות לצנזר אותן לשפוט, לנתח או להבין אותן דווקא אז מגיעות תובנות עמוקות והצעות צמיחה טבעיות וטובות.