אני אוהבת מחברות מאז ומתמיד. אוהבת לא מחבבת, אוהבת ממש.
לקרוא למחברת "מכשיר כתיבה" זה כינוי גנאי מבחינתי, כזה שלא עושה איתה חסד ראוי, מעליב ממש. כי מחברת היא לא רק עניין תועלתי יבש שממלא צורך פשוט, אלא עניין רגשי מורכב עם הרבה סנטימנטים.
מחברת שגרה אצלי בתיק היא חברה טובה, היא פסיכולוגית של נייר, היא בת לוויה ואוזן קשבת.
היא סופגת הכל כמו נייר לקמוס שמבאר לי את המציאות, היא מורה זנית לבנה ומלווה חמה שמכניסה אותי תחת כנפיים.
בתור אדם עם ראש רוחש ולב גועש של אומן, זיהיתי עוד בילדותי שיש בי הרבה יותר רצון להוציא מקרבי מאשר כלי קיבול חיצוניים להכיל את כל הבערה הזאת שתוססת בתוכי. בערה של רעיונות, של מחשבות, של צבעים וצורות שחוברים יחד בראשי לקומפוזיציות, לקונספטים ופילוסופיות עולם שמבקשים לידה, יציאה לאור, שיתוף והכרה.
המחברת שלי החבויה בתיק-התמיד שלי מכילה הכל. היא זאת שתמיד מתעניינת בכל בדל של מחשבה שחולף בענני ראשי, בכל הבהוב של רגש, בכל סקיצה או רעיון ליצירה חדשה, בכל שיר טפשי שנובט בי, היא שתמיד מתעניינת לעומק בשלומי ברצינות תהומית. אם יש לי מחברת בתיק היד שלי אני אף פעם לא לבד.
בתקופות האפלות ביותר של חיי תמיד הרגשתי קצת פחות לבד אם היתה איתי המחברת שלי, המחברת התקופתית, היומן שעל הפרק, זאת שליוותה אותי באותם הזמנים.
יכולתי להוציא אותי ואותה לבית קפה קרוב ולעבד את הרגשות על סלט הבית וככה לנקז לי רעלים, לקטר עד בלי די, לנאץ או להלל ולשרבט לעצמי רעיונות חדשים ליצירה, לרקום עליה חלומות, לעוף ביחד על כנפי הדמיון.
רעיונות טובים נובטים אצלי הרבה פעמים דווקא מחוץ לבית.
גם היום, לפעמים רעיונות טובים באים לי דווקא בחוץ, בנהיגה למשל, זה מין תדר כזה שמזמין לי השראה וגם אז המחברת שלי נשלפת מהתיק בזהירות ואני כותבת ברמזורים האדומים (אני חושבת שאני הבן אדם היחיד שמקבל בחיוך את האור האדום ברמזור) ולפעמים אם המוזה שוצפת בי יותר מדי תוך כדי נהיגה אני חייבת לחנות בתחנת האוטובוס הקרובה לכתוב בה את אותו רעיון נשגב ואז להמשיך בנסיעה.
גם בזמנים של נדודיי הרבים בחו"ל, לבד ורחוק מן הבית, הרבה לפני עידן המחשבים, מחברת הייתה תמיד המגן שאיפשר לי להתאקלם ולהכיל את הזרויות החדשות מהר יותר.
יש משהו מסקרן באדם שכותב במחברת במרחב הציבורי כזה שנימצא במעין אינטימיות עם עצמו בפרהסיה. היום זה כבר עיניין שבשיגרה לראות אנשים מתייחדים עם ניידיהם ומחשביהם הנישאים בבתי קפה, אבל פעם זה היה אחרת ולא פעם אנשים זרים םנו אליי ושאלו מה אני כותבת וזו היתה עילה ונושא לשבירת הקרח בינינו והזדמנות עבורי להיכרויות מעניינות בסביבה חדשה.
גם היום – לכתוב את עצמי לעצמי במחברת זה משהו אחר מאשר לכתוב במחשב.
מחברת זו חווית וינטג' חמה וקטנה עם יותר מגע ועם תחושה של פרטיות וסוד. משהו פשוט וצנוע כמו פעם שלא דורש ממני תנאים מיוחדים, כזה שאפשר לפתוח, לסגור ולטמון שוב בתיק ושוב לפתוח – ממש לא כמו מחשב נייד.
מחברות ישנות הן כמו כמוסות סוד עבורי.
הן מכונות זמן מנייר בעולם של מסכים. אני יכולה לחזור ולקרוא בהן, לצלול להרהורים ישנים ולהתחקות אחר פעימות הלב הישנות, לבדוק מה העסיק אותי אז, מה עדיין מעסיק ומה כבר לא. מה עובר כחוט השני כחלק מהנשמה שלי והוא כנראה חלק מהגרעין הקשה שלי ומה הינו בר חלוף.
"מחברות של זמן" מתעתעות את המוח לגמרי ולפעמים אחרי צלילה עמוקה במחברת ישנה יש לי הרגשה אמיתית בגוף ובלב שהייתי שוב שם, בימים ההם בזמן הזה ושזה עתה חוויתי שוב את אותה התקופה ממש על בשרי.
הרגשות, מסתבר, ממש כמו בצפייה בסרט לא מבדילים בין זמן לזמן.
מכיוון שהן כל כך נוכחות בחיי ולא תתפסו אותי בלי מחברת עונתית בתיק-
אני אוהבת אותן יפות, מעוצבות ומזמינות כי אם כבר בת לוויה שנבלה יחד איזו תקופה, שיהיה לנו גם פאן. גירל ג'אסט וואנה האב.
אז לפעמים אני מכינה בעצמי את עטיפת המחברת כחלק מאקט של יצירה אבל הרבה פעמים אני גם קונה.
מחפשת את אלו המיוחדות, את יוצאות הדופן ואת זאת שתייצג אותי נכון ויזואלית כרגע, שתעורר אותי ותנסוך בי השראה לכתיבה, לציור, ליצירה, את זאת שתעשה לי מעניין בעיניים ובלב.
החודש אני מגשימה חלום ישן שזממתי עליו כבר הרבה זמן.
אני מיילדת ומוציאה לאור סדרת מחברות מודפסות משלי . מחברות שמעוצבות ולבושות במעטפת של קולאז'ים דיגיטליים שיצרתי מצילומים מקוריים שלי עם מסרים של ברכה מיוחדים שכתבתי בגב כל אחת עם קריאה להתבוננות ונתינת תשומת לב מיוחדת לרגע הזה.
"זה הזמן" קראתי להן….
"זמן-הזדמנות-הזמנה" כי כל זמן הוא אחד כזה מיוחד.
זה הזמן ל.. מה, עכשיו?
זה הזמן לצאת להרפתקה חדשה? זה הזמן לשחרר את האחיזה ? או שזה הזמן להמשיך הלאה ?
וכן הלאה וכן הלאה.
עשר דוגמאות שונות עם נושאים שוניםע, שכולי תקווה שיהיו נהדרות לכם ממש כמו לי כחברות לסקיצות, לשרבוט, לביטוי, להגיגים, לדיוק פנימי ולכל חלום שתעיזו לחלום. אפשר ומומלץ גם להעניק אותם לפי הנושא כמסר וברכה מעודדת למישהו אהוב שנדמה לכם שישמח לתשומת הלב הזו. כי מחברות הן באמת חברות.
**(השבוע -יום שישי ה- 18 באוגוסט 17 מהבוקר אפשר יהיה לפגוש אותי ואותן – גם החדשות המודפסות וגם כאלה מיוחדות בעבודת יד, יצירות אמנות קטנות על גבי מחברת ועוד קולאז'ים יפים ותכשיטים מעניינים ביריד האמנות בקניון רננים ברעננה.)
אודות המחבר
