אש השינוי – 3 טקסי מעבר

העולם הישן נגמר.
הקורונה גילתה לנו את זה בשלל דרכים מקוריות והזויות.
הרבה זמן כבר קודם היו סימנים מקדימים שלעולם שלנו לא טוב
ושהוא רומז לנו לחשב מסלול מחדש, לעצור ולעשות אחרת.
אבל מי הקשיב?

עולם החומר, עולם האשליה, עלמא ד'שיקרא של תרבות האגו "אני עצמי שלי", על הצרכנות המוגזמת, המוחצנות הראוותנית, המסיכות, הרעשנים והעמדות הפנים, האופנה המטופשת, הטפשות האופנתית, הקליפות העבות שכיסו על המהות, תרבות הכלום ושום דבר הזו מיצתה את עצמה ואת תפקידה עד תום.
ברוך שפטרנו.

האנושות כולה עוברת עכשיו שידרוג רציני
עלייה למדרגה הבאה שלה, אל מעל להבלי החומר לממד הבא, ממד אחדותי של אהבה. כל מה שאנחנו רואים השנה זה רק את תהליכי הפירוק של תבניות הישן שיוצא בקול תרועה רמה. כולנו ישויות רוחניות בתחפושת, כולנו מחוברים לליבה הנשמתית שמחוברת לכוח האחד. זה הזמן להיזכר בזה, אנחנו אלוהיים, אינסופיים, נפלנו לאשליה שאנחנו מוגבלים וסופיים, בני תמותה, אבל הנה אוטוטו – נזכרים, חוזרים לאמת, מתיישרים מולה.

 אז הדברים לא ישובו לאחור (וטוב שכך)
אנחנו לומדים צמצום חומרי כדי לעבור בתעלת הלידה אל עבר החדש. עולם חסד יבנה – עולם של טוב.
הצמצום של כל המיותר והעודף שכבר לא מתאים בחיינו אך מתבקש.
שווה לעצור את האוטומט ולשבת לבדוק מה כבר לא עובד, מה סיים את תפקידו ואפשר לשחרר אותו כדי שהמסע שלנו הלאה  יהיה קל. דוגמות ורעיונות ישנים, חפצים מיותרים, חברה לא מתאימה ועוד.
עולם חדש, אדמה חדשה, אדם חדש, זמן חדש. מוכנים? היכון…

תהליך של ניקוי ושינוי מרחב
הרגשתי שתקופה כזאת של שינויים מבקשת ממני גם את שינוי המרחב הפיזי בחיי. לצמצם ולהצטמצם, לנוע למקום אחר, להוריד הילוך, לעשות פחות, לדבר פחות, להרוויח פחות, לעבוד פחות, להיפרד מחפצים מיותרים שצברתי עם השנים, בגדים, קישוטים, חומרים עודפים. להזדכך ולעבור למקום אחר ולחיות חיים פשוטים יותר, לחפש תדר מקומי חדש ורגוע יותר שיתאים לי כדי לעבור את התקופה המיוחדת הזאת של בין לבין. ביקשתי לזרום לאן שיכוונו אותי בלי שליטה יתרה שלי. לשאול ולחכות לאות.

לא קשה לי לשנות סביבה, עשיתי את זה הרבה מאוד פעמים בחיי.
בבסיסי אני לא יצור לוקאלי ואין בי סנטימנטים מיוחדים למקום מגוריי בדרך כלל. חיה של רוח, אחרי הכל.
אבל כן אני מרגישה צורך לסמן לי בתודעה שאני נעה למקום חדש, להיפרד מהאדמה ומהנוף שהיו התפאורה סביבי,
לתת כבוד למה שהנעים לי והוסיף לחיי.

החלטתי לערוך טקס פרידה מיוחד כאות תודה לשלושה מקומות שונים שהיו חביבים עלי במיוחד בשרון.
מקומות שערסלו אותי ברוגע, שהיוו כר עבורי להגות ומדיטציה. מקומות שהיו שלי (גם אם ציבוריים),
שלי בלב, מקומות להם רציתי להשאיר מתנה ממני.

לצורך העניין בחרתי סידרה של 3 יצירות אמנות שלי שהיו חלק מביתי, כל מי שהגיע אליי לסטודיו בשנים האחרונות לא יכול היה להתעלם מהן והחלטתי לשחרר אותן אחת אחת ולתת אותן כמתנה למרחב הציבורי שהיה גם המרחב הפיזי שלי בשנים האחרונות.
______________

מתנה מס' 1 –
סיר אשיר ביער

טקס מעבר, פרידה וגם השלה של הישן
את הקדרה, סיר הסירים שלי שכיכב בתערוכה "תבשילי חיים", 
בחרתי להקדיש ליער המקומי האהוב עליי, בו טיילתי כמעט כל שבת עם בני. מצאנו את הנקודה החביבה עלינו ביותר בפאתי היער כדי לערוך בה את הטקס שלנו.

זרקתי אל תוך הסיר הגדול והמוזהב עטור הכפיות, סמלים וחפצים של כל מה שכבר מיותר, סמלים של מה שמגביל ומצר, כדי שיקל את המסע הבא עלינו לטובה, מסע למקום חדש עם אנרגיה חדשה.

מסיכות קורונה מגעילות של הסתרה וטירלול נזרקו בשמחה, מכתבי חשבונות וחובות נקרעו והושלכו בתקווה למדינה חומלת יותר במסים ואפילו מכתב דחייה אחד שמצאתי כשלא התקבלתי למקום שרציתי ועוד שאר מריעין בישין. עוד כתבתי והשלכתי לקדירה הקרה מילים וביטויים מגבילים בהם כיניתי את עצמי בעבר, מילים  שלא נחוצות יותר לתהליך הצמיחה שלי.

אין לי בכם עוד צורך חברים, אתם לא מגדירים אותי, אני ישות אלוהית, אינסופית, אני מאמינה בכוח הטוב ואני מוכנה ומזומנה להתחדש במה שיגיע.

 מה עוד בחרתי להכניס לקלחת הרותחת?
עבודת אסמבלאז' של טוטם הנחש האינדיאני שלי.

הנחש הוא סמל עתיק של ריפוי והתפתחות ע"י השלת העור הישן והצמחת עור חדש והוא התאים לי בדיוק לרעיון ההשלה והשינוי ונכנס אחר כבוד גם הוא לסיר. לא הרגיש לי נכון להכניס אותו לארץ המובטחת, שישאר לו במדבר.

אוקיי. הכל בפנים. עכשיו צריך לייצר את השינוי
ומה מסמל יותר מכל את כוח ההתמרה האלכימית – הטרנספורמציה?

אלמנט האש, כמובן. אז הגיע הזמן להבעיר את הקדירה

האש איכלה את הסימבולים ואני קראתי בקול גדול…
משחררת  משחררת  משחררת

באופן מיסטי של כושפת – מי שיודעת את הכוח של בריאת המציאות בדיבור
ברגע שאמרתי את המילים האלו, נפרדו ונפלו כאחת כל הכפיות שהיו מודבקות לסיר כבר שנים,
אותה כפית כסף שבמעשה האמנות סימלה את זה שנולד עם כפית זהב בפה, סמל הקליפה, מראית העין המוזהבת.
___________

מה שנראה מרחוק מבריק וזוהר מסתיר כמו קליפה את האודים העשנים השחורים והמפוייחים שבתוך הסיר.
מסתיר את האמת. אז הלאה השקר, הלאה השופוני – מעתה אך ורק מהות!


אני משאירה אותך סיר יקר לשמור על היער

___________

מתנה מס' 2 –
מראת הקסמים המשוגעת לעץ השדה

המקום השני שבחרתי בו הוא שדה יבש ונטוש עם עץ אחד אהוב בשכונה שלי.
זה מקום שבכל פעם שרציתי לקחת פסק זמן ולהירגע באמצע היום, גם עכשיו בימי הקורונה הלא עליזים, הייתי ניגשת אליו והוא תמיד חיכה שם יציב, נוסך שלווה ותמיד חזרתי ממנו מאוזנת וטעונה בכוח הטוב.

כאן שחררתי אל המרחב את מראת הזהב הצעצועית והמצועצעת שלי. מראה שממסגרת את בבואתנו וגורמת לנו להסתכל על עצמנו כאילו אנחנו שייכים לתקופה אחרת, כאילו יש בנו מכובדות יתרה, כאילו אנחנו בני אצילים בממלכה משוגעת.

אני בוחרת לשחרר את הבבואה ולהתרכז במהות שלי, בוחרת להותיר מאחור את הכבוד המיותר שלי כדי לעורר בי ענווה וצניעות ולהשאיר את המראה פה לחיות  חיים חדשים משלה, חיים שלא אדע.

מה יהיה גורלה? מי ידע? אולי ילדים ישחקו בה פה בשדה, אולי מבוגרים ירימו מולה גבה ויתהו מי ומה, ככה זה עם פיזור של קסם במרחב, אולי מישהו אפילו יחמוד אותה לעצמו ויעשה לה הכנסת אורחים. שיקח.

לי זה לא אכפת, טקס השחרור עצמו הוא שמשמעותי לי.
אני משאירה אותך מראה חמודה להראות לאחרים את עצמם מעתה, לשקף להם את ההוד וההדר שלהם, את הפנים של הפנים, שתמיד יוכלו לראות את עצמם חדשים, יפים, מאירים

ולהבין שהחיים הם הפתעה ואפשר למצוא ולגלות קסם גם באמצע שדה נטוש ונבול אם רק ממשיכים להחזיק בתודעה הזו, תודעה של מלאות, הכל אפשרי.
_____________

מתנה מס' 3 –
את כס המלכות לגן מעשה ידי אדם



את כס הכבוד המלכותי שלי החלטתי לתת לבוסתן האהוב עליי באזור. גינה ציבורית אליה
הייתי נוסעת במיוחד כדי לשוח, לחשוב, לנשום צמחי תבלין, ללקט חרובים ופקאן שנשרו מן העצים. גן מעשה ידי אדם, יבורכו הידיים האלה.

החלטתי להשאיר אותו בפתח הגן, כסא הדור לשומר הגן או מנוחה לגנן הטוב.

אני לא עושה למקומות האלה יחסי ציבור, אז אל תשאלו איפה ומה, אולי רק עבורי היו כאלה חביבים ולכן זאת לא פינת ההמלצות לטיולים, אני רק משתפת פה בחוויה האישית שלי ומשאירה אותם עלומים ופרטיים בזכרוני.

ועכשיו אחרי שהשארתי זכר אחריי ומתנות פרידה לאדמה אני פנויה באמת להרפתקה הבאה.
ולכן משוחררת

משוחררת

משוחררת

משוחררת

מוכנה לממד החמישי.
21 ל 12 שנת 2020 אנושות חדשה בפתח…
 הנה אנחנו באים.